ממש, אבל ממש לא התחשק לי לצאת היום להליכה, והגשם שירד בבוקר שימח אותי ביותר. גם גשם, גם תירוץ מעולה להמנע מהליכה, מה יכולה אשה לבקש?
כמובן שלקראת הצהריים השמיים התבהרו לגמרי והשמש חיממה, כאילו לא חורף.
בדרך הביתה היה טפטוף קל ולא היתה מאושרת ממני כשהפעלתי את המגבים, אולי יתגשמו תפילותי. שיתחזק.
הגעתי הביתה, אכלתי משהו קל ונחתי קצת.
כשהגיעה השעה לצאת להליכה האזנתי בקפידה לקולות הגשם בחוץ.
אבל לא היו כאלה.
לכן פתחתי את התריס והסתנוורתי מהשמש הבוהקת. אפילו לא שמץ ענן ולא קצה קצהו. כלום.
טוב אין ברירה, התלבשתי, נעלתי נעלי ספורט ויצאתי מהבית.
ממורמרת קלות על העולם ועל מזג האויר.
בדרך התחלתי להתעודד, אחרי הכל, ללכת אחרי הגשם זה תמיד נהדר.
אני אוהבת שהכל רטוב ונקי.
כמובן שיש את השלוליות, ואת הבוץ, אבל אין מה לעשות, כשנגיע לגשר (לשלולית) נעבור אותו (אותה).
מקל נגד תנים ביד, אוזניות ומוזיקה ובדידות מזהרת על הדרך. לעולם לא תצעדי לבדך, חוץ מכשאת יוצאת להליכה לבד.
טוב, לבד כמעט כל הדרך.
קצת אחרי שהתחלתי לחזור הביתה, ראיתי מולי רכב שטח מפונפן נוסע במהירות אדירה.
עכשיו, הדרך די משובשת ונכון להיום גם מלאה בשלוליות, רוב הנהגים נוסעים במהירות מתונה, ונזהרים כשהם עוברים ליד אלה שצועדים או רוכבים על אופניים.
אבל לא הנהג הזה.
בתמהון וחוסר אמון ראיתי אותו ממשיך במהירות מוגזמת, טס לתוך שלוליות, מתקרב ומתקרב ולא מראה שום סימני האטה.
זזתי הצידה עד כמה שיכולתי, ועדיין הוא עבר לידי בטיסה והתיז עלי מים ובוץ מהשלולית. היה נדמה לי שראיתי אותו מחייך לעצמו, אבל אני לא בטוחה.
הסתובבתי לאחור ואמרתי לו שהוא חתיכת בן זונה. ושהלוואי שהאוטו יתקע לו וישרף לו המנוע.
הוא כמובן לא שמע, אבל אני מקווה שהקרמה תעשה את שלה.
שתרגיש חופשי, זה הכי מוצדק שיש.
אבל כמה אפשר להתעצבן ולהתבאס בנוף מדהים, ירוק ורטוב?
מעט מאד, כנראה.
וחוץ מזה, הרווחתי הליכה, שזה כבר טוב, והתגברתי על העצלנות שזה בכלל נפלא.
הרגשתי כל כך טוב עם עצמי שאכלתי שתי שורות שוקולד חלב אגוזים כשהגעתי הביתה.
🤷
עדכון מיום אחרי -
היום יצאתי שוב להליכה, ולקראת סופה ראיתי שוב איזה ג'יפ דוהר בשלוליות מולי, מתיז מים לכל עבר. הו לא, חשבתי לעצמי ובחנתי במהירות את השטח סביבי, רובו יבש, חלקו מעט בוצי, אני מקווה שהמניאק יסע בצד הדרך ולא יתיז עלי בוץ.
הג'יפ התקרב, ולמרבה ההקלה היה נראה שהוא מאט. כשהגיע אלי, עצר לגמרי. הנהג פתח את החלון ואמר לי :
חיפשתי אותך, אני חושב שאתמול התזתי עלייך לא בכוונה ורציתי להתנצל על זה. חלמתי ולא שמתי לב ואחר כך הסתכלתי במראה האחורית וראיתי , אז אני מבקש סליחה, זה לא היה בכוונה.
רציתי להגיד לו שהוא החזיר לי קצת מהאמון במין האנושי, ושבסך הכל זה לא היה נורא ושמאד חשובה לי ההתנצלות הזו, רציתי להגיד לו שקיללתי אותו קללות איומות ושעכשיו אצטרך למשוך את כולן חזרה, אבל רק אמרתי:
תודה, תודה רבה.
כמובן שלקראת הצהריים השמיים התבהרו לגמרי והשמש חיממה, כאילו לא חורף.
בדרך הביתה היה טפטוף קל ולא היתה מאושרת ממני כשהפעלתי את המגבים, אולי יתגשמו תפילותי. שיתחזק.
הגעתי הביתה, אכלתי משהו קל ונחתי קצת.
כשהגיעה השעה לצאת להליכה האזנתי בקפידה לקולות הגשם בחוץ.
אבל לא היו כאלה.
לכן פתחתי את התריס והסתנוורתי מהשמש הבוהקת. אפילו לא שמץ ענן ולא קצה קצהו. כלום.
טוב אין ברירה, התלבשתי, נעלתי נעלי ספורט ויצאתי מהבית.
ממורמרת קלות על העולם ועל מזג האויר.
בדרך התחלתי להתעודד, אחרי הכל, ללכת אחרי הגשם זה תמיד נהדר.
אני אוהבת שהכל רטוב ונקי.
כמובן שיש את השלוליות, ואת הבוץ, אבל אין מה לעשות, כשנגיע לגשר (לשלולית) נעבור אותו (אותה).
מקל נגד תנים ביד, אוזניות ומוזיקה ובדידות מזהרת על הדרך. לעולם לא תצעדי לבדך, חוץ מכשאת יוצאת להליכה לבד.
טוב, לבד כמעט כל הדרך.
קצת אחרי שהתחלתי לחזור הביתה, ראיתי מולי רכב שטח מפונפן נוסע במהירות אדירה.
עכשיו, הדרך די משובשת ונכון להיום גם מלאה בשלוליות, רוב הנהגים נוסעים במהירות מתונה, ונזהרים כשהם עוברים ליד אלה שצועדים או רוכבים על אופניים.
אבל לא הנהג הזה.
בתמהון וחוסר אמון ראיתי אותו ממשיך במהירות מוגזמת, טס לתוך שלוליות, מתקרב ומתקרב ולא מראה שום סימני האטה.
זזתי הצידה עד כמה שיכולתי, ועדיין הוא עבר לידי בטיסה והתיז עלי מים ובוץ מהשלולית. היה נדמה לי שראיתי אותו מחייך לעצמו, אבל אני לא בטוחה.
הסתובבתי לאחור ואמרתי לו שהוא חתיכת בן זונה. ושהלוואי שהאוטו יתקע לו וישרף לו המנוע.
הוא כמובן לא שמע, אבל אני מקווה שהקרמה תעשה את שלה.
שתרגיש חופשי, זה הכי מוצדק שיש.
אבל כמה אפשר להתעצבן ולהתבאס בנוף מדהים, ירוק ורטוב?
מעט מאד, כנראה.
וחוץ מזה, הרווחתי הליכה, שזה כבר טוב, והתגברתי על העצלנות שזה בכלל נפלא.
הרגשתי כל כך טוב עם עצמי שאכלתי שתי שורות שוקולד חלב אגוזים כשהגעתי הביתה.
🤷
עדכון מיום אחרי -
היום יצאתי שוב להליכה, ולקראת סופה ראיתי שוב איזה ג'יפ דוהר בשלוליות מולי, מתיז מים לכל עבר. הו לא, חשבתי לעצמי ובחנתי במהירות את השטח סביבי, רובו יבש, חלקו מעט בוצי, אני מקווה שהמניאק יסע בצד הדרך ולא יתיז עלי בוץ.
הג'יפ התקרב, ולמרבה ההקלה היה נראה שהוא מאט. כשהגיע אלי, עצר לגמרי. הנהג פתח את החלון ואמר לי :
חיפשתי אותך, אני חושב שאתמול התזתי עלייך לא בכוונה ורציתי להתנצל על זה. חלמתי ולא שמתי לב ואחר כך הסתכלתי במראה האחורית וראיתי , אז אני מבקש סליחה, זה לא היה בכוונה.
רציתי להגיד לו שהוא החזיר לי קצת מהאמון במין האנושי, ושבסך הכל זה לא היה נורא ושמאד חשובה לי ההתנצלות הזו, רציתי להגיד לו שקיללתי אותו קללות איומות ושעכשיו אצטרך למשוך את כולן חזרה, אבל רק אמרתי:
תודה, תודה רבה.
 |
| שלולית צלולה על אדמה סדוקה מיובש |
 |
| ושלולית עם עקבות של תנים, שיהיה מעניין |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה