יום שלישי, 12 בדצמבר 2017

החליפה החדשה שלי

החיים ממשיכים למרות שסוגרים את ישראבלוג, אז רגע הפוגה ופוסט אחר, נחזור לשידורי האבל מיד אחר כך, מבטיחה.

יש לי חליפה והיא מתאימה לי בול!
וזה משמח אותי בצורה בלתי סבירה.

לאור הטלטלות שחוויתי עם מדידת החליפות ואי מציאת חליפה מתאימה, שלא לדבר על העלבון של לא למצוא חליפה מספיק גדולה בשבילי (מה? אני כזאת שמנה?) איך זה יכול להיות שבחנות כל כך מרכזית לא מחזיקים מידות כמו שלי, הרי במו עיני ראיתי שתי נשים במועדון של הגמל שלובשות מידות גדולות משלי.
לאור כל הטלטלות האלו קצת איבדתי את הבטחון וחששתי שלעולם לא אמצא חליפה שתתאים לי. וגם החליפה שמדדתי בחנות השניה לא הרגיעה אותי כי השארתי אותה לתיקונים, ומי שלקח את המידות לא היה התופרת.
בקיצור קצת נכנסתי לסרטים שהתופרת תגזור ותתפור אותה ככה ששוב היא תהיה קטנה ולוחצת ולא מתאימה.

הגמל מצידו היה בסרטים אחרים לגמרי.
עוד כשמדדתי אותה, הוא פלט בלי כוונה שהיא נראית לא רע, אבל החליפה שלו יותר יפה (מה שנכון). הסכמתי איתו, אבל כל כך סבלתי מחום והזעה שכל מה שרציתי זה לצאת מהחליפה. לא ענין אותי איך היא נראית ואפילו לא אם תתאים, רק רציתי החוצה ממנה. השארנו אותה בחנות לתיקונים והלכנו.
למחרת הלכנו לצלול ואני קיבלתי איזו חליפה של מועדון הצלילה, של אותה חברה בדיוק.
תראה, אמרתי לגמל, החליפה הזו יותר יפה משלי. יותר ישנה ומשומשת, אבל יותר יפה.
והוא אמר, טוב החליפה שלך היתה כחולה, וזו שחורה, שחור תמיד יותר יפה.
אני לא זכרתי, אבל קיבלתי את האמירה הזו, הוא בלי ספק זוכר יותר טוב ממני. היא בוודאי היתה כחולה ומכוערת.
לא נורא, אמרתי לעצמי, היופי פחות חשוב מהפונקציונליות שלה.
הגמל, שסבל סבל רב מהמחשבה שאני לא מרוצה, מסתבר, בלי לספר לי, נסע לחנות, כי החליט שחייבת להיות לי חליפה יפה והלך לבדוק איך אפשר לדאוג לי לחליפה יפה.

לקראת סוף השבוע שלח לי הודעה שקיבל מהחנות, שהחליפה תוקנה והיא מחכה שנאסוף אותה.
הצעתי לבוא אליו ושנסע יחד, או אפילו אני אסע לבד לחנות ואמדוד את החליפה.
לא צריך הגמל אמר, בשביל מה שתבואי לפה.
למדוד, הסברתי לו. ומה אם היא לא תהיה טובה?
למה שזה יקרה, הוא לא הבין, ואם זה יקרה, תמיד אפשר לחזור לחנות.
סכר את טענותי ולא השאיר מקום לויכוח. מעצבן.
אבל גם אני יודעת לעצבן אותו, ולכן אמרתי לו שהחודש אחזיר לו את מחיר החליפה הראשונה (זו שלא התאימה והחזרנו), שממילא תכננתי להוציא החודש ובחודש הבא אעביר לו את היתרה.
הוא לא היה מרוצה, אבל לא התווכח ואמר שאני יודעת מה הוא חושב על זה ושהוא לא מתכוון להגיד לי יותר מה לעשות.

נימת הויכוח השאירה אותי קצת כועסת.
זה והמחזור שעמד להגיע.
בהליכה עם כוח הצלה שפכתי את חמתי עליו. מה הוא חושב שהוא יכול לשלם עלי? רק הוא? אי אפשר עם חוסר האיזון הזה. נמאס לי.
אבל הוא אוהב אותך, אמרה כוח הצלה, ואלה, כשהם אוהבים ככה הם מראים את זה לפעמים. ככה גם זה אצל זה שלי, את יודעת.
אין לו זכות, זעמתי, הוא לא בן זוג שלי, מה פתאום הוא מוציא עלי את כל הכסף הזה? קודם שתהיה לו מערכת יחסים איתי, אחר כך נדבר!
ואין לו מערכת יחסים איתך? תהתה כוח הצלה
אני לפני מחזור, הזכרתי לה.
נכון, את צודקת, הוא באמת לא בסדר,אין לו זכות. כוח הצלה מיהרה להסכים ואני התחלתי לצחוק.
אין עליה. נהדרת.

בשבת הוא בא.
עמד בתחתית המדרגות ולכסן אלי במט, כאילו אגבי, אבל יכולתי לראות שהוא בוחן את קבלת הפנים שלי.
אבל אני כבר קיבלתי מחזור ולכן הייתי רגועה יותר ושמחתי לקראתו באמת ובתמים.
הוא עלה במדרגות, חיבק אותי בקצרה וביקש קפה.
הכנתי לו ואז כבר לא יכולתי להתאפק, וביקשתי למדוד את החליפה.

הוא הוציא אותה מהתיק שלו ומהשקית שהיתה בה וסיפר לי שנסע לחנות שוב לבדוק מה אפשר לעשות עם החליפה הכחולה המכוערת. הוא לא היה יכול לעמוד במחשבה שתהיה לי חליפה שהיא פחות ממושלמת.
כשהגעתי לחנות, הם אמרו לי שאין להם חליפות כחולות, והראו לי את החליפה השחורה עם עיטורים כחולים, הוא אמר ,תראי היא בכלל לא מכוערת, אני לא יודע מאיפה זה נכנס לנו לראש.
אני יודעת מאיפה, אמרתי לו, תסתכל על החלק הפנימי, הוא בצבע כחול ואני החזרתי אותה הפוכה אחרי המדידות, זוכר? אז משם.

מדדתי והיא עלתה וישבה והתאימה - בול.
אם הים יהיה טוב, נלך לצלול בשבת. בטח פעם אחרונה בחורף הזה, מתחיל להיות קר מידי.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה